בלוג | 28 ביולי 2010 | תגובה אחת

עו"ד יעל גיל: תלונות שווא

מירי כבת 42 ובארי כבן 45, נשואים מזה כחמש עשרה שנים. חיי הנישואין שלהם התחילו באהבה, אך ירח הדבש היה קצר מאוד. אלימות לא היתה ביניהם, אבל ההבדלים באופיים ובגישתם לחיים, גרמו להם להתרחק זה מזה מאוד ולחיות כל אחד את חייו. מירי היתה כלכלנית במקצועה, אך סירבה לעבוד. היא העדיפה לקחת כספים מהוריה ובעיקר מהוריו של בעלה ומבעלה אשר עובד כאיש הייטק בכיר. משפחה יפה היא משפחתו של הבעל, משפחה חמה, תומכת ואוהבת. ההורים רכשו דירות לשני ילדיהם עוד בצעירותם והעבירו את הדירות על שמם, בהגיעם לגיל 18 שנים.

השנים נקפו, לבני הזוג נולדו שני ילדים והם בני 12 ו – 10 שנים. בארי אוהבם אהבת נפש וכל מעייניו נתונים לילדיו. הוא נשאר בתוך מערכת יחסים גרועה, קרה, לא מחבקת ולא תומכת, רק כדי לא להתרחק מילדיו. אבל בארי עייף. רוחו יגעה ונפשו משוועת לקצת חום אנושי. הוא החליט להתגרש ולחפש לעצמו בת זוג, אשר תתאים לו ותמלא את לבו באהבה אמיתית.

ערב אחד, פנה בארי למירי וביקש לשוחח איתה, ככה בשקט על כוס קפה. היא הסכימה והם יצאו לבית הקפה השכונתי. בארי הסביר לה את תחושותיו, הוא ביקש שיתגרשו יפה ובכבוד, אמר שהוא מכבד אותה כאם ילדיו ורוחש לה רגשות חמים, אבל הוא כבר לא יכול יותר לשאת את הבדידות, את הניכור ואת המרירות, שהקשר עמה יוצר בלבו.

מירי היתה מופתעת. היא אדם קר והיה לה נח לחיות על חשבון בעלה והוריו. את חייה האישיים היא ניהלה מחוץ לבית, במיוחד עם חבר קרוב.

מירי קמה ויצאה בזעם מבית הקפה.

יומיים לאחר מכן, מצא בארי את עצמו עצור. האיש מעולם לא הסתבך עם החוק, איש ישר ותמים הוא בארי, אולי תמים מידי.

מירי, אשר סירבה לקבל עליה את רוע הגזירה ולהיפרד מחייה הנוחים, החליטה בעצת עורכת דין אשר שכרה את שרותיה, להגיש נגדו תלונת שווא, על פיה, הוא איים לרצוח אותה ואיומים ברצח כידוע לכולנו, זהו עניין חמור… כשהם אכן מתרחשים ולא מהווים פרי דמיונה החולני, של מי שמבקשת לעצמה חיי נוחות, על חשבון בעלה ומשפחתו.

"הגישי נגדו תלונת שווא והוא יחזור אליך על ארבע " אמרה לה עורכת הדין. "כן", השיבה לה מירי, "הוא ישמע משטרה וישכח מכל סיפור הגירושין."

מה שבפועל התרחש בביתם של בני הזוג, היה חמור בהרבה, שכן, מירי הכתה את בארי בחזקה, כאקט של התגרות וזעם כלפיו ואלו בארי, ברח כל עוד נפשו בו מזועזע מהתנהגותה של אשתו. הוא לא איים עליה, הוא לא נגע בה, הוא פשוט נס על נפשו. הוא גם לא רצה להגיש תלונה נגד אשתו, למרות שהכתה אותו, כי הוא חשש לפגוע בה. ערכיו לא הניחו לו לגרום לה כזה צער והוא עמד לשלם על כך מחיר יקר. מחיר של חופש, עבודה, קריירה, רכוש, ילדים וחיים. עד שעורך הדין הנכון נכנס לתמונה והחזיר לו את חייו בחזרה.

תלונות שווא הן מעשה נפשע. לא משנה מה תהיה הסיבה שעומדת מאחורי הגשתן, לדידי, תלונות שווא, הן לא פחות חמורות ממכות. ניסיון שקרי להרוס את חייו של אדם חף מפשע ועוד אדם שפעם אהבנו, הוא מעשה שלא יעשה. המעשים הנואלים הללו נעשים חדשות לבקרים ומי שעושות כן, לא נותנות על כך את הדין.

אני נתקלת בעבודתי במקרים כאלו על בסיס קבוע ופועלת ללא לאות ובהצלחה להוציא את לקוחותיי ממטווה השקרים, אשר עלול להרוס את חייהם.

מה עושים מי שידם קצרה מלשכור את שרותיו של עו"ד טוב? כולנו יודעים את התשובה.

חלקנו נתקלים בהם כשהם כותבים באינטרנט, אנשים מרירים, ישנים לפעמים על ספסל בגן הציבורי, או חוזרים לגור בבית ההורים, לעיתים לא רואים את ילדיהם ולא עובדים.

יש לגנות מעל כל במה, את תאוות הבצע, רוע הלב, הנקמנות והרכושנות, אשר מובילים נשים וגברים מסוימים, לעשות מעשים אלו ולחסל את הנגע המחפיר הזה.

האתר של עו"ד יעל גיל

נכתב על ידי: גיל רונן

גיל רונן, מייסד "הפמיליסטים", יליד 1964. אבא של ארז ותמי, עתונאי, תושב חדרה. הקים ב-1987 את עמותת "אור אדום" שפעילותה הובילה להקמת המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) במשרד המשפטים.

הנושא נגע לליבך? חלוק אותו עם אחרים!

פרסם בפייסבוק פרסם בטוויטר

תגובה אחת

הנה לך דוגמא על אנטיפמיניזם יותר נכון אופורטוניזם. לוא הגברת היתה פמיניסטית
(הפמיניזם הוא הרי האויב של הפמיליזם לא?…) יש להניח שהיתה יוצאת לעבוד. אני
פמיניסטית ללא בושה, אני עובדת, אני נשואה, לא חיה על חשבון אף אחד יש לי 2 בנים בוגרים שלא יכלו להתלונן על חוסר תשומת לב. בסביבת העבודה שלי (מכון מחקר) כל הנשים
נשואות עם ילדים בעלות תואר ראשון שני ויותר… חיות חיי משפחה יציבים וטובים.
הדוגמא שהבאת היא דווקא דוגמא גרועה לטיעון שלך, כי הנה אישה לא עובדת ופוגעת במשפחתה במקום לתרום לה. אני מבינה שגברים רבים נפגעים בשל החוק וגם בשל התנהלות
לא נכונה שלהם, אבל מכאן ועד להציע פורמט קבוע שהוא ורק הוא יספק את התשובה רחוקה הדרך. דוגמא רעה לפמיליזם ניתן לראות במשטר שהנהיג פרנקו בספרד שם הוא האדיר את הערך של משפחה אמנם אבל הדפוס הקבוע בחברה הספרדית היה של משפחה לחוד ופילגש לחוד.
כלומר, דיכוי דורסני ופוגעני בנשים בבחינת היי יפה ותשתקי.

יפה פמיניסטית לא מיליטנטית

8/11/2010

השאירו תגובה בדף הזה