בלוג | 27 ביוני 2010 | 3 תגובות

יעקב קנדלקר: לאמא מותר לרצוח ילד?

מאוד לא הופתעתי כשקראתי את הידיעה על כך שאישה בשם רגינה קרוצ'קוב, שהטביעה למוות בגיגית את בנה מיכאל בן ה-4 (בתמונה), הורשעה בהריגה ולא ברצח, במסגרת עסקת טיעון, והיא תרצה 12 שנות מאסר, מתוכם ינכו לה שליש ועוד קרוב לשנתיים על הזמן שכבר ישבה בכלא, כלומר כנראה היא תשב בכלא כ-6 שנים בלבד. זה המחיר בישראל 2009 על רצח אכזרי ובדם קר של פעוט אומלל וחסר ישע בן 4.

לא הופתעתי כלל כי זה לא מקרה יחיד, לא ראשון וקרוב לוודאי גם לא האחרון שאישה, שמבצעת רצח בכוונה תחילה, זוכה לפריבילגיה גם להיות מוצגת כקורבן חלש וחסר אונים וגם לשבת בכלא מספר שנים בודדות על פשע שגבר יישב בגללו 25-30 שנה.

צריך להיות אדיש ומנותק לחלוטין מהמציאות כדי לא לראות את ההקשר המגדרי בסיפור והקשר הכל-כך ברור ומובהק בין פמיניסטיות, ארגוני נשים והשפעתן הישירה על מערכת המשפט כאשר עיתונאיות פמיניסטיות התגייסו בשלב הראשון להציג את רגינה כקורבן, כאישה ענייה, מסכנה ובודדה, את מצב בריאותה הקשה של אימה הנכה והתנאים בהם חיה.

הייתה זו בעיקר בילי מוסקונה לרמן שהרחיקה לכת וכתבה מאמר שמתחיל במילים "הלב שלי עם רגינה" ותיארה בו כמה היא מסכנה וסבלה וסובלת ולמה "אסור" לנו בכלל להתייחס אליה כאל רוצחת. כך החלו המניפולציות טרם החל משפט וכך הוסטה תשומת הלב מהעובדה המרכזית שהתבצע כאן רצח ברוטאלי וחסר רחמים של פעוט בן 4.

השלב הבא היה לקיים דיון בכנסת במסגרת הוועדה לקידום מעמד האישה תחת הכותרת המזעזעת "בחינת מצוקותיהן של נשים כגורם לרציחתם של ילדים על-ידי אמהותיהן לאור מקרי הרצח שהתרחשו לאחרונה", כלומר, הנשים שביצעו את הרצח, הן מראש המסכנות, הן הקורבן, הן במצוקה ולהן צריך לדאוג, לא לילדים המסכנים שנמצאים תחת טרור ואלימות מצד אמהות רבות שמהוות למעשה שני שליש מכלל ההתעללויות בילדים.

עו"ד רז משגב ממטה המאבק למען האב הגרוש השתתף בדיון וקיבל בקושי את רשות הדיבור, רק לקראת סוף הדיון, וגם אז יושבת ראש הוועדה, ח"כ ליה שמטוב, קטעה אותו ונכנסה בדבריו, במיוחד כשציין את העובדה שגם אימהות מסוגלות להיות אלימות, מה שקומם והכעיס אותה ואת כל הפמיניסטיות שישבו מסביב באולם הענק והיוקרתי שהן כל-כך נהנות להתפאר בו.

רז הסביר שחשוב לאפשר הענקת משמורת ילדים לאבות במקרי גירושין כי כך בעצם ניתן למנוע מקרים בהם קיים חשד סביר או אפילו ראיות של ממש לפגיעה בילדים ע"י האם. יו"ר הוועדה הגיבה בזעם כשהיא מצטטת מילה במילה את תיאורי ה"מסכנות" של רגינה קרוצ'קוב, שבישלו בילי מוסקונה לרמן וחברותיה הפמיניסטיות בתקשורת:

"האבא באמת צריך להיות אחראי על הילד שלו ולא משנה אם ההורים התגרשו או לא, אבל במקרה הספציפי שלפנינו אנחנו רואים את האב שגר ממול עם אישה חדשה. מה קרה? אי אפשר כבר לשכור דירה במקום אחר? הוא רוצה להיות קרוב לילד, הוא רוצה לחנך את הילד, הוא רוצה שהילד יבוא אליו – בבקשה, אבל איך התגרשת ואתה גר מול דירתה של אשתך לשעבר?"

ואז, את אות הסיום נתנה ברכה ארג´ואני מהארגון לזכויות הדיור: "זה היה ממש התעללות בה", כלומר הגבר בעצם אשם ברצח, בכך שהתחתן עם אישה אחרת ובחר לגור "דווקא" בסמוך אל רגינה.

שום דבר בעולם לא יכול להצדיק ובטח לא להמעיט בחומרתו של רצח כ"כ אכזרי של ילד חסר ישע בן 4. אף אחד לא מטיל ספק לרגע בעובדה שאלי פימשטיין ואסף גולדרינג (שהתאבד לאחרונה), ביצעו רצח שפל והרוויחו בצדק את התואר "רוצחים" ו"מפלצות", למרות הדיכאון ולמרות מצבם הנפשי, לפיכך אם אין שום סיבה בעולם שכאשר אישה (ובמהלך השנים היו המון מקרים כאלה) מבצעת את אותו פשע בדיוק, פתאום היא תזכה ליחס כ"כ מעודן ומתחשב, בשם האידיאולוגיה הפמיניסטית.

נכתב על ידי: יעקב קנדלקר

הנושא נגע לליבך? חלוק אותו עם אחרים!

פרסם בפייסבוק פרסם בטוויטר

3 תגובות

שלום יעקב
כמי שחוקר את פנומן הפמיניזם בכלל, ובעיקר את מהדורתו האחרונה, קרי הפמיניזם הרדיקאלית, שאינו משאיר עוד כל ספק למתבונן שפוי מהצד אודות סטיותיו ההרסניות, והמשך דהירתו המדאיגה אל הלא נודע, אי שם הרחק מטבע האנוש. ותוך כדי שיטוטיי ברחבי האינטרנט בחיפוש אחר חומר קריאה מעניין לנושא, נתקלתי לא אחת במאמריך ובטוקבקים שלך בפורטלים השונים. וע"כ חייב אנוכי לציין, וייאמר זאת לזכותך, אודות אידיאולוגיית האובייקטיביזם העקבי והבלתי מתפשר שחרטה על דגלך. ללא ספק זהו הפן המסתמן מאישיותך כפי שנוכחתי ללמוד. וזאת, כל אימת שיצאת נחרצות מול כל העוולות המקוממות שהחברה המודרנית יוצרת בזדון, מעצם היותה מונהגת ע"י מגדר בדלני מוגבל בראייתו החד-ממדית, שרוי בטרנס חגיגת הניצחון, וכפי שניתן להיווכח גם, אינו יודע שובע מאורגזמות בשרשרת שהן חוות לנוכח ההרס החברתי חסר התקדים בחריפותו, כפי שהובא כאן במאמרך המבורך. עד כאן המחמאות והסופרלטיבים ידידי שבהחלט מגיעות לך, על שקידתך העקבית ל-"אני" המאמין שלך. ועכשיו לנושא עצמו.
בעיקרון, רציחתו של ילד בידי אחד ההורים ולא משנה לצורך התגובה אם זה האבא או האימא שעשו את המעשה הנורא הזה, זהו פשע נתעב מצמרר מבחיל שאין חמור ממנו. מיותר לציין שאין דרך לכפר על הזוועה המחרידה והבלתי ניתנת לעיכול. אפילו בורא עולם בראיית-העל שלו, לא פילל למעשה ברברי מאין זה, ועוד מידי הורה. ולהבדיל מפשעים בגורמים זרים (שגם חמורים כשלעצמם), ההורה בעיני הילד ניתפס כמין אלוהים-אל שאין תחליף לו. הוא הגדול מכולם, החכם מכולם, החזק מכולם, וגם קוסם כל יכול. לא בכדי יפקיד כל ילד בתמימות אינטואיטיבית ובלי מחשבה שנייה את מבטחיו בידי הוריו המגוננים בחיבוק דב גריזלי.
וכשההורה האהוב עוד מימי בראשית, שהיווה עבורו מאז ומתמיד משענת הביטחון האולטימטיבית, שלא להזכיר את ברית הדמים המובנת מאליה ביניהם, שולח לפתע יד בילדו התמים שאינו יודע את נפשו מהבלבול, כשמיליון סרטים של חיות טרף קורעים אותו לגזרים רצים מול עיניו התוהות, בשניות הפרפור לפני מותו האכזר, עובר הילד סיוט נצח נוראי קשה ביותר, מלווה בעינוי נפש שאין לשום יצור חי עלי-אדמות את יכולות תעצומת הנפש הדרושים להתמודד בחרדה והכאב.
תסריט הרצח האיום על מהות מאפייני העינויים הקשים שעובר הקורבן אשר הרצתי לעיל, אינו בר יכולת הבנה עבור בהמות דו-רגליות מהזן החדש שהציף את מחוזות המערב בארבעת העשורים האחרונים. וכפי שלא ניתן לדרוש מקרניבור ללחך עשב, ונמר להעלים את חברבורותיו, כך גם לא ניתן לדרוש מיצורים דמוי אדם שמוחם עבר טרנספורמציה מגדרית ואינם פועלים עוד ע"פ קוד מגדרם הישן.
נ.ב…על הרצח הנ"ל ודומיו (אימהות רוצחות), לא נתקלתי עדיין ולו בכותבת אחת שיצאה חזיתי בגנות הרוצחות, ונגד הגישה הסלחנית של תנועות הנשים המגבות. אלא פה ושם טוקבקים מאולצים של נשים כדי לצאת מידי חובה. עצוב שזה קורה, תופעת האיפה והאיפה המשתרשת בחברה, היא ללא ספק הסיבה האחראית לרגרסיה המסוכנת.

ש.י

7/30/2010

רצח על ידי הורה יהא מינו אשר יהא הוא פשוט רצח. ואני מזועזעת מהמחשבה,
שמישהיא יכולה לתת "הנחות" לאמא שרצחה בשל השתייכותה למגדר ה"נכון".
ליבי ליבי לבן זוגה לשעבר של מרינה דוידוביץ שבקושי רב הצליח לשקם את
עצמו לאחר הרצח הנפשע שביצע גרושתו. הבן אדם חי בפחד שמא הוא יהיה הבא בתור.
כזכור, אותה מרינה לא בילתה בבית הסוהר אפילו יום, אלא, שהתה במוסד פסיכיאטרי
לתקופה מוגבלת, עד ש"תחלים". אני במכוון שמה את המילה תחלים במרכאות כי, זה
יקרה רק ביום שתצליח לשכנע פסיכיאטר חסר אחריות ומצפון לשחרר אותה. אינני יודעת אם בית המשפט מקל על אמהות בגלל אג'נדה פמיניסטית, כי הרי ידוע שהוא מקל יתר על המידה בכל מיני נושאים שלהם ולפמיניזם אין ולא כלום.

יפה פמיניסטית לא מיליטנטית

8/11/2010

שלום יעקב,

אמנם איחרתי בתגובה, אבל אני לא רק מסכים איתך. אני מרגיש שאין די מילים להביע את הזוועה המגולמת בהגנה תקשורתית על נשים רוצחות. לעולם הן נהנות מנסיבות מקלות. אבל די שאישה בהליכים תספר במשטרה "אני חשה מאויימת" כדי שגבר תמים לגמרי ייעצר ויורחק מילדיו ופינתו לשבוע לפחות.
זה המצב שהן, הרוצחות והמסייעות להן, רוצות להנציח: הנשים כלילות השלמות, הגברים רוצחים, ואל תבלבלו אותנו עם העובדות. והמטרה הסופית: ברור – ממון. באמצעות הכפשה כללית של גברים והצגת ה"מסכנות" הנשית.

א מהצפון

10/20/2010

השאירו תגובה בדף הזה