בלוג | 22 ביוני 2010 | 3 תגובות

גיל רונן: הפרקליטות ו"הנחיית אשת פוטיפר"

דורית בייניש ועדנה ארבל היו פרקליטות מדינה אקטיביסטיות, לפחות בתחומים שעניינו אותן. כתוצאה ישירה ממדיניות הפרקליטות בתקופה שעמדו בראשה בייניש (1989 – 1995) וארבל (1996 – 2004), כאשר אשה מגישה תלונה נגד גבר, נפתח נגדו תיק חקירה פלילי באופן אוטומטי (אחוז התלונות על אלימות במשפחה שבגינן נפתח תיק פלילי טיפס מ-‏50% ל-‏88% בין השנים 1995 ל-‏2001. לא ברור היכן הוא עומד עכשיו). כך קורה שהגבר נענש בכל מקרה: לתיק פלילי יכול לקחת שנתיים או שלוש להיסגר, גם אם אין בו דבר. שוטרים שאני מכיר יודעים לספר על תובעות בפרקליטות שמושכות זמן בכוונה בסגירת תיקים נגד גברים. לעומת זאת, אם מתברר שהתלונה היתה כוזבת, ואפילו אם האשה חוזרת בה מהתלונה ומודה כי שיקרה, אין נוקטים נגדה צעדים כלשהם. במילים אחרות: הגשת תלונות כזב היא כיום אופציה מפתה במיוחד עבור נשים נקמניות: הצלחת המהלך מובטחת ואין בו כל סיכון.

איך זה קרה? ייתכן שהתשובה נמצאת בהנחיה 2.5 של פרקליטת המדינה (הנושאת את התאריכים 14.10.1993 / 1.8.2002 / עידכון אחרון: 1.1.2003), שכותרתה: "מדיניות התביעה בהעמדה לדין של עד תביעה ושל קורבן עבירת מין או אלימות שחזר בו במשפט מעדותו במשטרה". הניסוח הזה מתוחכם, משום שהוא כורך יחדיו שני תחומים שונים – מין ואלימות – למרות שאין הצדקה לעשות כך. הרי מדובר בשני סוגי עבירות שונים לחלוטין: עבירות מין הן ברובן עבירות של גברים נגד נשים או ילדים, ואילו עבירות של אלימות יכולות להיות עבירות של נשים נגד ילדים, גברים נגד גברים, נשים נגד נשים, נשים נגד גברים וכל האפשרויות האחרות.

זאת ועוד: בניגוד לעבירות מין, בעבירות אלימות שני הצדדים אשמים לעיתים קרובות במידה דומה במה שאירע, ושניהם קורבנות באותה המידה שהם עבריינים.

כך כתבה פרקליטות המדינה בהנחייתה:

לא פעם קורה כי עד שנתן עדות במשטרה חוזר בו ממנה במשפט עצמו או מעיד עדות הסותרת את עדותו במשטרה. לעניין זה קובע סעיף 240 (א) לחוק העונשין כי: 'המוסר הודעות או עדויות בעניין אחד בפני רשויות שונות והודעותיו או עדויותיו סותרות זו את זו בשאלה עובדתית שהיא מהותית לגבי העניין, ועושה כן בכוונה להטעות, דינו – מאסר חמש שנים'.

עד כאן הכל תקין. בסעיף 4 להנחייתה אף כותבת הפרקליטה:

במקרים שבהם ניכר כי היה זדון במתן הגירסאות הסותרות, ניתן אף לעשות שימוש בסעיף 81 לחוק העונשין, התשל"ז-‏1977 – המאפשר לבית המשפט לפסוק פיצויים נגד מתלונן שהגיש את תלונתו בקלות ראש או לשם קינטור או ללא יסוד.

כאמור – בינתיים הכל טוב. מי שמגיש בזדון תלונת כזב על עבירת מין או אלימות, צריך לעמוד לדין. אבל אז מגיעים סעיפים 5 עד 7:

יחד עם זאת, מקום שמדובר בחזרה מעדות של קורבן עבירת מין או של קורבן עבירת אלימות, יש לנקוט גישה זהירה ולהימנע בדרך כלל מהעמדת הקורבן לדין בגין מתן עדותו הסותרת.

בעת קבלת החלטה בדבר נקיטת הליכים נגד עד שהיה קורבן לעבירת מין או אלימות, יש לקחת בחשבון את מצבו הנפשי של העד בעת המשפט, וזאת במיוחד כאשר מדובר בקורבן שהוא קטין, האמור להעיד נגד הורה או קרוב משפחה אחר. יש להביא בחשבון, כי במקרים רבים חושש הקורבן מן הנאשם או חש כלפיו רגשי אשם, ולעתים אין הוא ניחן בכוח הנפשי הנדרש כדי להעיד נגדו בבית המשפט עדות מפלילה.

לפיכך, רק במקרים נדירים ביותר, אם בכלל, יש מקום לניהול הליכים פליליים נגד העד במקרה שכזה, ובוודאי שאין מקום לעוצרו לצרכי חקירה. יחד עם זאת, מובן כי עדיין יש מקום לנהל חקירה שתחשוף האם הודח הקורבן לחזור בו מעדותו במשטרה, ואם כן – מי האחראי לכך.

מה עשתה הפרקליטה בסעיפים האלה? לדעתנו – ואיננו משפטנים – היא ביטלה למעשה לחלוטין את כל מה שנכתב בסעיפים הקודמים. היא העלתה דוגמה של קטין שחוזר בו מעדותו נגד הורה בגלל לחץ המופעל עליו, או קושי נפשי שלו. כולנו מסכימים שאין להעמיד לדין ילד שחזר בו מעדות נגד הורה. אבל ריבונו של עולם, ממתי בכלל מעמידים במדינתנו ילדים לדין פלילי על עניינים שכאלה? הרי ממילא הדבר הזה אינו נהוג ומעולם לא היה נהוג, ואין צורך בהנחייה מיוחדת של הפרקליטות בעניין זה.

מה שהפרקליטה עשתה בפועל זה להתיר הגשת תלונות כזב על "אלימות ומין" – ובכך שכרכה יחדיו את שני התחומים המאוד שונים האלה, היא העבירה למעשה מסר סמוי, המובן למי שאמור להבין אותו. המסר הוא זה: אין להעמיד לדין נשים המגישות תלונות כזב נגד גברים – הן לגבי אלימות והן לגבי עבירת מין.

לא לילדים מבוהלים דאגה הפרקליטה, אלא לנשים כזבניות. ייתכן שההנחייה ראויה להיקרא "הנחיית אשת פוטיפר", על שם אשת פרעה שביקשה לשכב עם יוסף אבינו, וכאשר נדחתה, התלוננה כי ניסה לאנוס אותה. ברור כי אשת פוטיפר היתה חותמת על ההנחיה הזו בשתי ידיים.

תלונות כזב על אלימות הן עניין נפוץ ביותר בקרב נשים במשפטי גירושין, ותלונות כזב על אונס נפוצות לדעת המומחים לפחות כמו תלונות האמת לגבי אונס. מאז ימי קדם, אין לאשה כלי נוח יותר מתלונת כזב כדי להרוס את חייו של הבעל, הגבר שדחה את חיזוריה, האשה ש"גנבה" לה את הבעל, או כל אדם אחר שהיא חפצה ברעתו. האם יש למישהו ספק שארבל ידעה זאת? ברור שהיא ידעה. אבל לארבל היתה כנראה אג'נדה אחרת לגמרי: לדעתנו, היא פשוט מאוד רצתה לסכסך כמה שיותר בין נשים לגברים, להכניס כמה שיותר ריב ומדון ליחסים ביניהם, ולקלקל לכמה שיותר נשים וגברים את הזוגיות שלהם.

מאמר זה הופיע במקור בפורום ארץ הצבי ב-2004.

נכתב על ידי: גיל רונן

גיל רונן, מייסד "הפמיליסטים", יליד 1964. אבא של ארז ותמי, עתונאי, תושב חריש. הקים ב-1987 את עמותת "אור אדום" שפעילותה הובילה להקמת המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) במשרד המשפטים.

הנושא נגע לליבך? חלוק אותו עם אחרים!

פרסם בפייסבוק פרסם בטוויטר

3 תגובות

באמת? לדעתך ארבל "רצתה לסכסך כמה שיותר בין נשים לגברים, להכניס כמה שיותר ריב ומדון ליחסים ביניהם, ולקלקל לכמה שיותר נשים וגברים את הזוגיות שלהם."? מזה זה יתן לה? איזה אינטרס יש לה בכך? איזו תועלת היא תפיק מזה?
אני קוראת את ההנחיה אחרת לגמרי: על הפרקליטות לבדוק האם המתלונן/ת חזר/ה בו/ה מהתלונה בגלל ששיקר – ואז ברור שצריך להעמידו לדין – או בגלל שהופעל עליו לחץ או פשוט כי אינו רוצה לגרום לקרוב משפחתו נזק – ואז אין טעם להיטפל אליו.

דרך אגב: מנסיוני בתחום זה את רוב תלונות השווא מגלים לא בגלל שהמתלונן/ת חזר/ה בו/ה אלא בגלל חקירה אינטילגנטית שמעלה שאלות בקשר לאמינות התלונה.

מור

8/11/2010

שלום לך מר ניל רונן.

שמי אטיאס יעקב ואני מתגורר בחיפה .ורציתי לחזק את עמדתך בנושא .כיום אני נמצא בהליך משפטי והוצא כנגדי צו הרחקה בזה אחר זה על כך שהגרושה הלכה והתלוננה תלונות כזב בבית המשפט. ושופטים שלמדו באקדמיה בישראל .משפטים ועליהם נאמר בתהלים "ומשפטים בל ידעום"
הם (השופטים ) מוצאים צו הרחקה במעמד אחד ולא בודקים אם הטענות אמתיות או שקריות והם
רואים בנשים כאילו הם קיבלו את התורה מסיני .וכל דבריהם דברי אלוקים חיים.
אך השופטים שכחו שהשקרנית הראשונה היא האישה והיא הנחילה את השקר לכל בנות דמותה.
מה גם כיצד ניתן לאסור על הגבר לראות את ילדיו פרי זרעו ,השפיטה החד צדדית וחסרת צדק
מוביל לאלימות ולשנאה ולהמשך המריבות בין גבר ואשה.
אני חושב שהמאבק הזה צריך לגעת בכל אדם ואדם גם אם הוא לא נתקל אישית בנושא זה.
וככל שיקדימו לטפל בנושא יצילו הרבה נפשות מישראל.

אטיאס יעקב

9/2/2010

יעקב בוא תעזור לתנועה …..נגע לליבך בא תצטרף

עודד

10/9/2010

השאירו תגובה בדף הזה