האקדמיה אמורה להיות מקור הידע שעליו נסמך השלטון בבואו לשרת את האזרח. למרבה הצער, האקדמיה בימינו משמשת בסיס קדמי של הממסד המגדריסטי והיא מייצרת לכל דורש מעין-סטטיסטיקות וראיות פסבדו-מדעיות המחזקות את התפיסה הלעומתית של המשפחה. האקדמיה מציעה משרות לכל החיים לעסקניות מגדריסטיות מרכזיות ואלה מוזעקות דרך קבע לדיונים בכנסת ובתקשורת, ועורכות השתלמויות לשופטים, שוטרים, פסיכולוגיות, עובדות סוציאליות, אנשי חינוך ועוד.
כך מוטמעת התפיסה המגדרית בכל מוסדות המדינה והכל משוכנעים כי היא נסמכת על יסודות מדעיים מוצקים. ברם, נשות האקדמיה המגדריסטיות אמונות על המצאה של כאילו-מחקרים ומעין-נתונים שכל מטרתם פוליטית. דוגמאות בולטות לקמפיינים מגדריסטיים שנסמכו על נתוני-דמה הם הקמפיינים של שנות ה-90 וה-2000 לגבי "100,000 מסורבות גט" ו"200,000 נשים מוכות". בשני המקרים המספרים מופרכים מהיסוד ונועדו לצורכי דמגוגיה בלבד. אולם בהסתמך עליהם נחקקו חוקים מגדריסטיים ותוקנו תקנות מגדריסטיות אינספור. חוקים אלה משפילים גברים, מאפשרים פגיעה חמורה וקשה בגברים בגיבוי מערכת המשפט והמשטרה, נוטלים מגברים זכויות יסוד כמו הזכות להנחת החפות, ומפקירים ילדים לחסדיהם של הורים מתעללים.
ד"ר אורלי אינס-קניג, לשעבר מאוניברסיטת חיפה, היא דמות מפתח בהונאת המערכת באמצעות נתוני כזב כאילו-מדעיים, כמוסבר כאן.
גיל רונן, מייסד "הפמיליסטים", יליד 1964. אבא של ארז ותמי, עתונאי, תושב חריש. הקים ב-1987 את עמותת "אור אדום" שפעילותה הובילה להקמת המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) במשרד המשפטים.
השאירו תגובה בדף הזה