המערכת הפוליטית בישראל בנויה בצורה המותאמת לתפיסה הפמיניסטית-מגדרית החוצה את המשפחה למחנות יריבים. בכנסת קיימת ועדה לקידום מעמד האשה המהווה בסיס כוח עבור עסקניות הממסד הפמיניסטית-מגדרית. הוועדה לזכויות הילד כפופה במידה רבה לאותה האידיאולוגיה שמאחורי הוועדה לקידום מעמד האשה. לאבות אין שום ייצוג בוועדות אלה ואין גם מי שייצג את האינטרס של הילד כשהוא סותר את האינטרס של האשה. ודאי שאין תפיסה הוליסטית של המשפחה כישות בפני עצמה וכתא היסודי שהחברה מורכבת ממנו וצריכה לחזקו.
לאורך השנים נוצר מצב חקיקתי ושלטוני שבו עבירות של נשים נגד גברים וכלפי ילדים (כולל ילדות, שהן כידוע נשים-לעתיד) מקבלות יחס יותר ויותר סלחני. הגיעו הדברים לכדי כך שלאחר גל של רציחות ילדים ע"י אמהותיהם ב-2008 התכנסה הוועדה לקידום מעמד האשה בכדי לדון ב"מצוקותיהן של נשים כגורם לרציחתם של ילדים" – כלומר, לתרץ רצח ילדים רכים. העסקניות השונות בחוצפתן דרשו בדיון הזה עוד תקציבים.
מאות חוקים ותיקוני חוק, הן לגבי אלימות, הן לגבי מזונות ושאר עניינים כלכליים בין בני זוג, נערמים לאורך עשרות שנים ומתחזקים את הקומבינה שאנו כינינו נישואי חיגמיה (חתונה – ילדים – גירושין – מזונות). ועדות הכנסת פועלות בתיאום עם – ויש האומרים מופעלות על-ידי – הממסד הפמיניסטי-מגדרי באקדמיה, ו"מומחיות" מסויימות מוזמנות לדיונים כאשר יש צורך בהשתקת התנגדות.
חברי הכנסת חיים תחת אימת העתונות, שיכולה לחסל את הקריירה של כל אחד מהם בכל רגע נתון, ובעתונות – זאת יודעים כולם – הקבוצה החזקה והמגובשת ביותר היא הפמיניסטיות המגדריות. בנוסף, מהעבודה של הפמיליסטים עם הכנסת ה-17 התברר שגם פקידות הכנסת השונות נאמנות לממסד הפמיניסטי-מגדרי במידה שאינה פחותה, ולפעמים אף עולה, על נאמנותן למדינה ולתפקיד שהן אמורות למלא. חלק מהפקידות האלה ממלאות תפקידים בכירים והוותק שלהן בבית המחוקקים עולה בהרבה על זה של ח"כ ממוצע. לדוגמה: לכל ועדה בכנסת יש מנהלת ועדה, ויו"ר הוועדה תלוי בה במידה רבה לזימונם וקיומם של דיונים. כוחן גדול ואם הן רוצות למנוע דיון מסודר בנושא מסויים, הן מסוגלות לעשות זאת.
גיל רונן, מייסד "הפמיליסטים", יליד 1964. אבא של ארז ותמי, עתונאי, תושב חריש. הקים ב-1987 את עמותת "אור אדום" שפעילותה הובילה להקמת המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) במשרד המשפטים.
השאירו תגובה בדף הזה