בלוג | 25 ביולי 2012 | תגובה אחת

אתן לא שפחות, אנחנו לא חזירים

מאמר של גיל רונן באתר מעריב-NRG, פורסם 5.7.2012:

קישור למאמר.

עליתן עלינו, פמיניסטיות. אנחנו, הגברים הרשעים של מדינת ישראל, חברנו יחד בקנוניה אפלה, לפרנס את נשותינו ואת ילדינו. בחוצפתנו הרבה אנו עובדים מחוץ לבית במשך שעות ארוכות יותר מהנשים (בממוצע), בעבודות קשות ומסוכנות יותר (בממוצע), כדי להביא אוכל לשולחן ולשלם את החשבונות.

לפעמים, בהתקף של נבזיות פטריארכאלית טהורה, אנחנו מתעקשים אפילו לשלם את שכר הדירה. ויש מתעללים של ממש, שבמסגרת האלימות הכלכלית שהם נוקטים נגד נשותיהם וילדיהם, אף לוקחים אותן לבילויים,

חופשות וטיולים.

אומרים שהחזירים הגדולים ביותר קונים לנשים ולילדים שלהם מכוניות ובתים. ויש שמועה עיקשת שחלקם ממש חיים יחדיו בכיף במסגרת משהו שנקרא "משפחה", בלי חשבונאות ופנקסנות. כולם למען אחד ואחד למען כולם. כמו המוסקיטרים.

הזוועה הזו מתרחשת ממש מתחת לאף של כולנו. כלפי חוץ, הנשים שסובלות מבעל המשמש כמפרנס עיקרי יכולות להיראות שלוות, מטופחות ומאושרות. אבל אנחנו יודעים שבתוך כל אישה כזו מסתתרת שפחה מודרת ומושתקת, שבעלה לא נותן לה לשבת במקומו מאחורי ההגה של המונית או של הסמיטריילר, או להיתלות לצדו מאחורי משאית הזבל, או לבלות איתו באתרי בנייה וחקלאות מבוקר עד ערב, לצד עובדיו המיוזעים.

האם קיים דיכוי יותר נורא מזה? ממש ברגע זה קוראות את המאמר הזה אלפי נשים מהמעמד הבינוני-גבוה – האוכלוסייה המוחלשת והמודרת מכולן – שכוססות ציפורניים מטופחות וחושבות את אותה המחשבה: למה אני לא מרוויחה יותר? זה חייב להיות בגלל הפטריארכיה הקפיטליסטית-חזירית.

אם הייתה קומבינה הפקיד המפלה היה מפוטר

עד

כאן הציניות המרירה, ועכשיו ברצינות וברוגע: מי שטורחת לבדוק את נכונות הטענות הפמיניסטיות לגבי פערי שכר, מגלה חיש מהר שמדובר בתעמולה מתוחכמת ותו לא. כלומר, לפחות במגזר הציבורי, אין שום פער בין מה שמרוויחים שני אנשים באותה משרה, כי לא יכול להיות פער, כי התשלום הוא לפי תפקיד, שעות, דרגה, סיכון וותק, נקודה.

ואם הייתה קומבינה שמיטיבה עם גברים, המקרה היה מגיע מיידית לטיפולן של פקידות, עסקניות ועיתונאיות פמיניסטיות, שהיו דואגות לפטר את הפקיד המפלה ולחשוף את קלונו ברבים, ובצדק.

באשר למגזר הפרטי, שם קשה מאוד לקבוע מה מהווה אפליה ומה נובע מכושר המיקוח של העובד או העובדת, ומהעדפות לגיטימיות של מעסיק, או מעסיקה.

חשוב לזכור שהפער בין גברים לנשים הוא פער בשכר הממוצע ברמה הכלל-מגדרית. לא מדובר באפליה של אחד על אחד בשתי משרות זהות, כפי שהתועמלניות הפמיניסטיות אוהבות לטעון. הפער נובע, רובו ככולו, מזה שגברים פשוט עובדים (בממוצע) יותר שעות, יותר לילות ויותר שבתות, ועושים יותר עבודות מסוכנות – בין היתר משום שחונכו לראות בעצמם מפרנסים אחראים.

נשים עושות יותר הפסקות בקריירה לטובת השקעת זמן בילדים, וזה משפיע על שכרן הממוצע (ברמה הכלל-מגדרית). לא מדובר באפליה אלא בחלוקת תפקידים במסגרת המשפחה, ובהחלטות של אנשים בוגרים שקובעים לעצמם סדרי עדיפויות בחיים לטובת ילדיהם, כמו שצריך.

האפליה דווקא הפוכה

אפליה רשמית וגלויה קיימת דווקא בכיוון ההפוך, בגלל שלנשים יש יותר נקודות זיכוי במס הכנסה (בגין עצם היותן נשים ובגין כל אחד מילדיהן), כך שגבר שמקבל את אותו הסכום כמו אישה בברוטו עשוי לשלם יותר מאלף ש"ח במס הכנסה חודשי שהיא לא משלמת.

נשים יקרות: לפעמים יש תחושה שהפמיניסטיות המקצועיות אומרות לכן מה לחשוב, ואתן מצייתות להן בכניעות. הכי קל הרי לכעוס על הגברים ולפרוק עליהם באלימות חקיקתית-עיתונאית-משטרתית את כל התסכולים. אנחנו לא נחזיר לכן באותו מטבע, כי האינסטינקט הגברי שלנו אומר לנו שאתן זקוקות להגנה שלנו ושאסור לנו לתקוף אתכן.

אבל האמת היא שבשביל שאישה ממוצעת תרוויח כמו גבר ממוצע, אתן צריכות להיות מוכנות לכך שהחברה תטיל על כתפיכן את האחריות המוסרית לפרנסת בעליכן וילדיכן, וגם את חובת תשלום המזונות הנגזרת ממנה, כפי שאלה מוטלות על הגברים.

האם אתן מסכימות לכך? אנא מכן, נסו לתת תשובה כנה ולא מתלהמת. אל תענו לי, בבקשה; תחשבו שאני לא קיים, אוקיי? תנו את התשובה הזו לעצמכן, ולעצמכן בלבד. תודה.

נכתב על ידי: גיל רונן

גיל רונן, מייסד "הפמיליסטים", יליד 1964. אבא של ארז ותמי, עתונאי, תושב חריש. הקים ב-1987 את עמותת "אור אדום" שפעילותה הובילה להקמת המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) במשרד המשפטים.

הנושא נגע לליבך? חלוק אותו עם אחרים!

פרסם בפייסבוק פרסם בטוויטר

תגובה אחת

מצא חן בעיני המאמר שלך גיל תודה

ע.ג

9/23/2012

השאירו תגובה בדף הזה