בלוג | 25 בנובמבר 2010 | 11 תגובות

האשה דקרה, המשטרה השפילה – עדותו של ג', שנמצא בחו"ל

ג' נדקר ע"י אשתו. שותת דם ומטושטש התקשר למשטרה. השוטרים האמינו לגרסתה של האישה כאילו הוא התוקף, נשקו האישי נלקח ממנו, הוא הורחק מביתו, נחקר והושפל בתחנת המשטרה. לפניכם סיפורו המלא כפי שהביא בפנינו:

י"ט מר-חשוון תשעא' 27/10/2010

הנני אב לארבעה ילדים גילאים 10 9 6 2, נשוי 11 שנים.

מזה מספר חדשים מטלטל אני ממקום למקום בשל משבר נישואין קשה שאליו נקלעתי ובשל החוקים והתקנות הקיימים בישראל בנושא חזקת הגיל הרך המקנה לאם משמורת בלעדית על הילדים ובשל הרחקתי על ידי צו הגנה שהוצא נגדי ע"פ בקשת אשתי על לא עוול בכפי. לומר את האמת קשה לי לכתוב את אשר עבר ועובר עלי עדיין פצעי לא הגלידו ומאבקי הינו רק בתחילתו.

בעידוד ארגון הפמיליסטים הדוגל בערכי שלמות המשפחה ונאבק בעידוד ובתמיכה הממסדית בפמיניזם ההורס משפחות רבות בישראל, החלטתי לשתף אחרים ברגשותיי תחושותיי וכאבי העמוק בכדי להפיץ את התודעה שאנו האבות מופלים בצורה בוטה וכואבת כאשר הדברים נוגעים לזכויותינו הבסיסיות גידול ומשמורת ילדנו האהובים.

הריני בן 42 שנה בוגר בי"ס תיכון שירות קרבי מלא בצהל. שירות 4 שנים במשטרה כשוטר מקצועי ומוערך על ידי מפקדיו נושא נשק מזה 20 שנה באופן אחראי ושקול ע"פ החוק דרישותיו והוראותיו בלבד. עבדתי כמשגיח כשרות למחייתנו עד לסילוקי מהבית.

נכון מתאריך 26 למרץ 2010 התחילה מסכת ייסוריי עקב תקיפתי-דקירתי ע"י אשתי במטבח ביתנו.

באותו יום המצוין לעיל נכנסתי למטבח על מנת לסעוד עת טיגנה שניצלים כאשר הושטתי את ידי לקחת על מנת לאכול קיבלתי מטר של קללות איומות מאשתי באומרה "אל תיגע באוכל שלי" וזאת בזמן שילדנו 4 במספר נמצאים בסמוך למטבח. אמרתי לה ברוגע שזה ביתי וזכותי לאכול ואם לא נאה לך אכין אוכל לעצמי נגשתי לקחת מחבת לטיגון השניצלים ואז בחמת זעם העיפה זאת מידי תוך כדי הנפת טוסטר שהיה מונח במקום וניפצה את ויטרינת ארון המטבח לנגד עיני. כתוצאה מכך התפזרו שברי זכוכית רבים במטבח. מיד התכופפה הרימה שבר זכוכית ודקרה אותי באמת ידי תוך כדי התזת דם לכל עבר. יצאתי מיד מהמטבח לעיני ילדיי ההמומים ממראה הדם הקולח. חסמתי את קילוחי הדם באמצעות מגבת תוך כדי אחיזתי בטלפון להזעיק משטרה ומד"א. במקביל אשתי ניסתה להניאני: "בבקשה אל תתקשר למשטרה בא נגמור יפה". לא שעיתי לבקשתה תוך כדי תשישות מאיבוד הדם. כאמור המשטרה הגיעה לאחר כעשרים דק' וקצין המשמרת הופיע הראיתי לו את פצע הדקירה ומיד לקח את אשתי הצידה לשמוע את גרסתה כמובן ששיקרה במצח נחושה באומרה שאמת ידי נחתכה כתוצאה מהכאת אגרוף בוויטרינה תוך כדי התקפת זעם מצידי והכאתה.

אני כאיש משטרה לשעבר מכיר את נוהלי העבודה ראיתי איך באופן ברור קצין המשטרה מקבל ומדווח לממונים את הגרסה השקרית של אשתי וכלל לא טרח לבדוק את גרסתי שזה אומר תחקור לגבי כלי הדקירה וניסיון לתופסו כראיה משפטית לעומת זאת היה חשוב לו יותר לתפוס את אקדחי האישי שממילא היה נעול בכספת כאילו נשקפה סכנה מצידי. דבר זה צרם לי מאד. הגשתי תלונה נגדו ועד היום אני בהתכתבויות עם הגורמים הנוגעים בדבר בנושא תפקודו של הקצין. דבר זה מוכיח את הלך הרוח הפמיניסטי בזרועות החוק. בהמשך פוניתי לקבלת טיפול רפואי בבית החולים ושם אובחן חתך בעומק 7 ס"מ עם חור כניסה ויציאה [ראו תמונה] פצעי נתפרו לאחר מס' שעות שהייה. לפני כניסת השבת הובלתי לתחנת המשטרה לשם חקירה.

כמובן שכבר בחקירה הואשמתי בהאשמות שקריות על ידי אשתי ולבסוף למרות שאני הוא שנדקר והותקף. הורחקתי על ידי המשטרה ל-5 ימים מהבית ובהמשך אשתי הוציאה בבית משפט השלום צו הרחקה שעדיין עומד בתוקפו. אני כאדם שומר תורה ומצוות אולצתי על ידי המשטרה לחלל את השבת בכך שהודיעו לי שחייב אני לעזוב את העיר או איעצר. מכאן ואילך התחלתי בפועל ממש להרגיש כיצד המערכת מפלה אותנו הגברים לרעה.

למותר לציין שהפרקליטות סגרה את תיק החקירה נגד אשתי ללא כתב אישום למרות הראיות בשטח – דם, שברי זכוכית ופצע דקירה – וגם חקירתה המוטה-לקויה של המשטרה סייעה בידי התוקפת לצאת מכך. רק מה, שגם אותי לא "שכחו" וגם לי סגרו את התיק. כמובן שהאדם האחראי בפרקליטות על סגירת התיק היא ממין אישה. לא הייתי רוצה לחשוב איך היו נוהגים עימי לו פצע הדקירה היה על גוף אשתי – לבטח הייתי עצור עד תום ההליכים וכתב אישום נגדי היה מוגש תוך זמן קצר.

לאחר כשבועיים הגשתי תביעת גירושין כרוכה נגד אשתי בבית הדין הרבני והופתעתי לגלות את היחס הלא אוהד שם כנגד גברים ואפילו אבות כמוני בעלי מראה חרדי-תורני. מייד בדיון הראשוני השיתו עליי מזונות בלתי פרופוציונליים ללא שום התחשבות בהכנסתי הדלה.

אשתי סובלת מדיכאון וחרדות ובידי מסמך המעיד על כך היו לה תקופות מאד קשות ואף מס' ניסיונות לקפוץ מהרכב לעיתים לעיני הבנות תוך כדי נסיעה על כביש מהיר, מה גם שקיימות אצלה התפרצויות זעם קשות תוך כדי תקיפות אלימות נגד הבנות בעיקר, ונגדי מדי פעם.

מצב זה היה קשה מנשוא עבורי אך הערך העליון של שלימות המשפחה היהודית מנע ממני לפרק זאת מזמן גם אהבתי חמלתי ורחמיי הרבים עליה מנעו זאת ממני במשך השנים. יש לציין את עובדת היותה אובססיבית לניקיון בעיקר מסוגלת לשטוף לנקות בשעות לא מקובלות ואם מישהו חלילה בעיקר הבנות לא ישמור ניקיון ע"פ רמת דרישותיה עלולה להכות ללא רחם. היו פעמיים שתקפה את הבנות באמצעות מברשת שיער העשויה מעץ קשיח ורק התערבותי הסבלנית הפסיקה פעמיים רבות את תקיפותיה. היו פעמיים שישבתי למטה בסלון ושמעתי מלמעלה את הבת הגדולה אומרת "לא אמא בבקשה אל תרביצי לי עם המסרק" כמבקשת על חייה.

היו מקרים נוספים של תקיפת בני בן 9 האוטיסט על ידה בכך כאשר זעמה על שהפיל לה עציץ או כל חפץ אחר הכתה בפניו באכזריות תוך השארת סימן כף ידה בפניו. לאחר מכן הייתה מרככת את החבורה באמצעות מרגרינה. הייתי מוחה בתוקף על תקיפות אלו אך תמיד בקור רוח בכדי לשמור על שלמות המשפחה.

זדון ליבה נגדי התבטא בכך שהגישה עלי תלונה כאילו אני הוא זה שהתעלל בבני האוטיסט חסר הישע תוך ניצול אי יכולתו לדבר, היות ורצתה שאכלא עבור זה שהזמנתי לה משטרה עקב הדקירה, מעשה "שפגע בכבודה".

יתרה מזו אף ניסתה להעליל עלי שכאילו ביצעתי מעשים מגונים בבתי בת ה 10, דבר שגרם לי לצער מאד עמוק, ואף שאלה את הילדה באופן פוגעני וחסר אחריות "האם אבא נגע בך?". דברים אלו עוררו בי סלידה וחלחלה מהאישה שחייתי עימה עד לא מזמן.

מלבד אלימותה הפיזית יש לה צד חזק גם באלימות מילולית. היא מקללת אותי לרוב קללות גסות ואיומות שמתבייש אני לעלות על דל שפתיי ולעיתים קרובות ליד בנותינו. היא מאד קלה לכעו,ס לטרוק דלתות להשליך חפצים וכל מיני מרעין בישין. היו פעמיים שאמרה "אני רוצה לעזוב אותך עם הילדים ולברוח" דבר שבחפץ לב הייתי מקבל רק בכדי להסיר את הסכנה היום יומית מהילדים.

חשוב לומר שבחקירתי במשטרה דיווחתי על אירוע מצמרר שהיה במטבח לפני מספר חודשים לערך היא נכנסה להתקפת אמוק נגד הילדה הגדולה בת ה 10 בשל "אי סדר" הרימה סכין מעל השיש והצמידה אותו לגרון הילדה תוך שהיא אומרת "אם לא תקשיבי לי אני ירצח אותך" הילדה החווירה כסיד ואז אני ברוגע אמרתי לאישה "…תירגעי… הניחי את הסכין…". לאחר מכן לקחתי את אשתי מהילדה ובשיחה נינוחה הסברתי לה שיכולה היא לגרום לילדה לטראומה בחייה. אשתי הביעה את צערה בפניי על כך ולאחר יומיים בכדי להשקיט את מצפונה שלחה את הילדה לסרט וקנתה לה כמה דברים בכדי לרצותה. כבר נשאלתי במשטרה מדוע לא דיווחתי על כך אז עניתי שע"פ אמונתנו המשפחה הינה כמקשה אחת הורים וילדים וצריך לעשות הכול בכדי לשמור על התא המשפחתי.

מקרים אלו הדליקו אצלי נורה אדומה ומאותו יום הייתי דרוך וערני. אשתי נוהגת לצאת מדי ערב לשכנים וכד' לזמן ממושך בעזבה את הילדים ללא השגחה שהקטן בן שנתיים נמצא בחדר לבד לרוב כאשר קיימת סכנה מצד הילד האוטיסט שיעלה למיטתו ויחנוק אותו, דבר שקרה פעם ע"פ דבריה וברגע האחרון הצילה את התינוק.

חשוב להדגיש כי רק לאחר שנדקרתי על ידה באכזריות תוך כדי כוונתה לגרום למותי בהצמידה את שבר הזכוכית תחילה לגרוני ופניי גמלה החלטה בליבי לשים סוף לסיוט זה. "לשמחתי" לאחר שנוכחתי בגופי על מסוגלותה לדקור ואולי אף להרוג דיווחתי מיד למשטרה. נכון לעכשיו אני מורחק מהבית. נשקי האישי נלקח על לא עוול בכפיי בשל צו הגנה שהוציאה נגדי בהטיחה שקרים רבים עלי.

הילדים הושארו לה וחושש אני מאד לגורל הילדים כל עוד הם בחזקתה. יש לציין שכמה וכמה פעמיים בזמן מריבותינו איימה שנקמתה בי תהיה לרצוח אחד מהילדים תוך דגש על התינוק היות והוא ילד נורמאלי שלכאורה הוא ההמשכיות של הגבר ע"פ דת ישראל בבחינת "מה זרעו בחיים הוא בחיים" הילדה הגדולה נתונה להסתות נגדי ולחצים אדירים מאימה לנצור את לשונה בטענה העיקרית שהיא ואחיה עלולים להילקח למשפחות אומנות ושם יסבלו קשות ובכך יפסידו את 2 הוריהם. כפי שהבנתי מחומר החקירה הילדה לא שיתפה פעולה באופן מלא בהסבירה שאינה רוצה לדבר לשון הרע על אביה או אימה.

פניתי מס' רב של פעמיים לעו"ס שלנו בשירותי הרווחה תוך כדי תחנונים רבים לבדוק את מצב הילדים וביטחונם האישי מבחינתה היא הבטיחה שכל דבריי תועדו נרשמו והועברו לדרגים גבוהים יותר ברווחה להמשך טיפול ומעקב מה גם שהעו"ס אמרה לי בציניות "גם נשים בדיכאונות וחרדות יכולות לגדל ילדים תוך כדי טיפול" [ואני שואל האם העו"ס הייתה מוכנה להפקיד את עולליה בידי גננת מטופלת נפשית?!]

ברצוני לציין אפליה בוטה הנעשית כלפי בפרט וכנגד גברים רבים בכלל בכל מה שקשור לאלימות במשפחה ומשמורת ילדים מיד לאחר דיווח על מקרים כאלה זה מתחיל בטיפול משטרתי מגמתי הנוטה להרחיק גברים מהבית ברוב הנסיבות וכלה בטיפול של שירותי הרווחה אשר רוב העו"ס הינן נשים שמטבע הדברים יינטו לצד האישה והראיה לכך ששום פקידת סעד לא טרחה לספר לי על כך שקיים מרכז למניעת אלימות במשפחה הנותן תמיכה נפשית לנפגעים.

במקביל הזדרזו לתת לאשתי טיפול במרכז לי נודע על המרכז דרך מודעה קטנה שהייתה מופנית לנשים בלבד על לוח המודעות בלשכת הרווחה ושכבר פניתי אליהם בתור גבר הזקוק לסיוע הסניף הרגשתי שקצת מתפלאים על כך ותוהים על בקשתי זאת.

ברצוני להדגיש ולומר למרות שבמציאות לצערנו רוב נפגעי-נרצחי אירועי אלמ"ב הינן נשים המותקפות על ידי בני זוגן אין כלל הצדקה למדיניות אפלייתית זו כנגדנו מכיוון שלא כל הגברים אלימים ומערכות הרווחה המשטרתיות המשפטיות וכל הנוגעים בדבר חייבים לטפל בכל מקרה לגופו תוך מתן החלטות אובייקטיביות ראשוניות לגבי בני הזוג באופן שוויוני מכיוון שההשלכות לביטחון הילדים הינן מיידיות ולמערכת אסור לטעות.

לגופו של עניין מוכרח אני לעשות השתדלות רבה ולהטריד את הגורמים הממונים בכל המערכות הנוגעות בדבר לבחון את טענותיי בכובד ראש יש לי הרושם שלא נעשה מספיק בנושא וחששי גדול מאד שאשתי בתקופה קשה זו של גירושין יכולה לאבד יותר משפיותה ועשתונותיה ולכן לאור מצבה הקשה והסיכון היום יומי שילדיי נתונים בו ללא שיש לי אפשרות להגן על ילדיי מהתפרצויות והתקפות זעם שלה כבמקרה עם הסכין המצוין לעיל ולכן חובה על המערכת האמונה על שלום הילדים להעמידה למבחן של מסוגלות הורית אצל הגורמים המקצועיים הרלוואנטיים הנוגעים בדבר.

נכון להיום נמצא אני בחו"ל לפרק זמן עד שאוכל לעמוד על רגליי בשל העובדה שאין לי קורת גג פרנסה ויכולות לכלכל את עצמי לעמוד בדמי המזונות. גם בנכר קשה אני נע ממקום למקום במטרה להציל את כבודי האבוד בלילות מתבונן בתמונות ילדיי ומזיל דמעות מגעגועים. מחכה אני בקוצר רוח ליום שבו יושבו לי זכויותיי האלמנטאריות להיות אב בפועל לילדיי ותתוקן העוולה הנעשית עם אבות הגונים רבים.

על החתום
אבא האוהב את ילדיו

נכתב על ידי: יעקב קנדלקר

הנושא נגע לליבך? חלוק אותו עם אחרים!

פרסם בפייסבוק פרסם בטוויטר

11 תגובות

אני עברתי סיפור דומה ב 1998 לא עם סכין אלה עם מחבט , גרושתי שטפה כלים במטבח , ותוך כדי נהלה ויכוח איתי ,ובפתאומיות חבתה בי בעוצמה עם המחבט בפרצוף , השכנים ששמעו את הצעקות של גרושתי עלי הזימינו ניידת , גרושתי בנתיים לקחה את הילדים וירדה למטה , אני כולי שותת דם מגיעה שוטרת שתוקפת אותי למה הרבצתי לגרושתי , ואם לא די בכך כאשר גרושתי חזרה , שאלה אותה השוטרת אם היא מוכנה להגיש תלונה על מנת שיעצרו אותי ,

נישמע הזויי אבל זו המצאות העגומה

א.

11/25/2010

מחריד מה שקורה במדינה הזו עם הנשים הישראליות.
תודה ליעקב על הסיפור המאלף, צריך להפיץ אותו בקרב גברים שיש להם עוד משאלה הזויה להתחתן עם אישה ישראלית.

דניאל

11/25/2010

בס'ד
בעת הזו אני צופה במפכ'ל עתידי(?) וחוזר לחלק 'מחוק' של חיי,ולמרות שחירותי נישללה, נירדפתי ע'י ק.אח'ק שעצר אותי ללא סיבה,ובא לביתי באישון לילה,ולא פעם אחת !
משטרת ישראל התנכלה לאדם משורותי'ה,השפילה,והרחיקה מביתו התינוקת ומביתו,כדי לשלול זכויותיי מבית שרכשנו.
איני מרחם על אותו ניצב,ולא שמח בנפול אויבי,אך כאמור הכל בידי שמים————–
"על דאטפך אטפוך,וסוף מטפייך יטופון"…

וזה מחיר על חבירה לרשע.
ודי לחכימה…

א.צ.ע

11/25/2010

אני חושבת שהמצב של אפליית גברים נוצר כתוצאה מכך, שבימי הביניים היה המצב הפוך.
כלומר, היתה אפליית נשים מזעזעת. חפשו על זה חומר לבד.
אלא, שאצל האומה היהודית הדבר לא היה כן (לא היה כעם, כלומר: גם אם היה ניתן למצוא חוסר הגינות ביחס לנשים אצל בודדים, האירועים הללו היו לא לגיטימיים, מה שכן היה אצל שאר העמים).
העם היהודי ידע לכבד כל אדם שנברא בצלם.
בהגיע העת החדשה קמו תנועות תחיה למיניהן, ובכללן החלה להשמע זעקת הנשים המקופחות.
אז זה היה צודק.
אלא שמאז הענין התנפח באופן מבהיל ולא פרופורציוני, ותמונת המצב התהפכה.
הגברים מקופחים.
הצרה הגדולה, שגם העם היהודי, בעקבות תנועות השכלה שקמו, סיפח לעצמו את המאבק למען זכויות הנשים, שכלל לא היה נחוץ לו.
במשפחות יהודיות ההולכות לפי התורה היהודית אין קיפוח ואין אפליה. רק כבוד הדדי.
אני צופה שעוד כמה שנים, הנשים יתפסו גובה מידי גבוה, הגברים יהפכו לקטנטנים, עד שימאס להם, יקומו תנועות למען זכויות הגברים :"תנו לגברים לחיות" או "צער בעלים חיים" וכדומה.
ואז הגלגל יסתובב בשנית…..

ונוס

1/3/2011

לימור, אני מקווה שזה יקרה כבר בעתיד הקרוב… "צער בעלים חיים" זה מעולה! גם "תנו לגברים לחיות"! בואי להיות דוברת שלנו…

גיל רונן

1/3/2011

הי, גיל!!! הזדהיתי בשם ונוס!!! :(
אני אתלונן עליך שהטרדת אותי. תזהר !!!!
;)

ונוס

1/3/2011

אופס… אני מכין כבר את המגבת ומברשת השיניים. כמה שנים אקבל?

גיל רונן

1/5/2011

אווו וויי… עם של מקקים!!

שלום

1/6/2011

אז בעצם, לפי הכותרת של האתר שלכם "אישה מכה?" לא! "אישה מגנה"… תבורך, באמת במדינה כמו שלנו עם כל כך הרבה מלחמות ופיגועים צריך להעריך את גרושתך שלימדה את עצמה ברוב תושייה להשתמש בסכין כהגנה…

סיפור נפלא! תודה !

שני

1/25/2011

לצערי, עברתי מקרה דומה מאוד.
מה שמחריד יותר מכל זו לא התוקפנות של האישה, אלא האדישות של הממסד לסכנה שהיא מהווה לילדיה. ואם אין פגיעות פיזיות, ברור שיש פגיעות נפשיות. רק שלאף אחד לא איכפת.

יוקו אונו

2/10/2011

לשני,
תגידי את יודעת לקרוא?
האישה היא זו שתקפה אותו.

אל לנו לעודד את מה שאנו מגנים בתוקף- אפליה. לא כלפי הנשים, אך גם לא כלפי הגברים.

השם שלך

3/23/2011

השאירו תגובה בדף הזה