מה זה פמיליזם?

המושג פמיליזם בא מהמילה "family", משפחה. הפמיליזם הוא האמונה שהמשפחה הגרעינית היא אבן היסוד של החברה האנושית וכי יש לטפח יחידה זו ולחזק אותה. משפחה גרעינית פירושה מבחינתנו אבא, אמא וילדים. בגירסתה המורחבת היא כוללת כמובן גם סבים, דודים ובני דוד.

כפמיליסטים אנו מאמינים בקדושת קשר הנישואין בין גבר ואשה. אנו סבורים שיש לחנך בנים ובנות באופן שיזרום עם הנטיות המיניות הטבעיות שלהם, שמובילות ממילא ליצירת קשר-חיים עם בן/בת המין השני וגידול ילדים. אנו חושבים שיש לחנך ילדים וילדות לשאוף להתחתן ולעשות ילדים ולחיות יחד לנצח נצחים.

בקשר הנישואין המסורתי ישנה חלוקת תפקידים התואמת את האופי, הנטיות והאינסטינקטים של בני שני המינים. איננו רוצים להמשיך בניסוי החברתי המגדריסטי המנסה – באמצעות "חינוך מחדש" מגיל צעיר – לשכנע נשים לוותר על זהותן הטבעית ולהתחרות בגברים.

– אנו דוחים בשאט נפש את הרעיון שנישואין יכולים להיות עניין זמני לצורך יצירת ילדים, שמייד אחריו מושלך האב מהבית והופך לספּק-כסף הזוכה לראות את ילדיו-הוא במשורה ונשלט ע”י מנגנון אכיפה דרקוני ושרירותי. עקרונות הצדק והמשפט חלים גם באכיפת החוק מול גברים!

– אנו מתנגדים לתעמולה וחקיקה אשר נועדו להרעיל את היחסים בין המינים ולהשתית אותם על חשדנות ותחרות.

– אנו מתנגדים לניסיון המתמשך ליצור "גבר חדש" נשי יותר ו”אשה חדשה” גברית יותר. אנו רוצים שנשים תהיינה נשיות ושגברים יהיו גבריים, אם רק ניתן.

– אנו מבינים שהכורח הכלכלי מחייב לעתים נשים לעבוד, וכי יש נשים שמעדיפות לעבוד גם מסיבות אחרות, אך איננו משוכנעים שהממשלה, מוסדות החברה ומעצבי התרבות חייבים לדחוף נשים לעבוד מחוץ לבית שעות ארוכות, אם אין להן כמיהה לכך. המדיניות בנושא זה צריכה לקחת בחשבון קודם כל את צרכי הילדים ויש לבדוק איזה מודל הוא המוצלח ביותר מבחינת התפתחות הילד.

– אנו סבורים שלאזרחים ישנן חובות כלפי החברה – כמו למשל השירות הצבאי הקרבי, עבור אותם גברים שהצבא מכוון לכך – וכי מימוש עצמי אינו ערך עליון ויחיד.

– אנו סבורים שטיפוח בתים חמים ויציבים וחינוך ילדים בריאים בתוכם הם אינטרסים עליונים של החברה.

– איננו חושבים שחברה צריכה לרדוף הומוסקסואלים אך גם איננו סבורים שההומוסקסואליות צריכה לשמש דגל פוליטי. תיתכן דרך ביניים שמכבדת את ההומואים ואוהבת אותם אך מתחשבת גם בעקרונות של צניעות בסיסית במרחב הציבורי.

– אנו כואבים את משבר המשפחה המתמשך אשר בא לביטוי באחוזי גירושין גדלים והולכים, וקושי של נשים וגברים להתחבר זה אל זו ולקיים קשר לאורך זמן.

– אנו כואבים את אובדן הסמכות של אבות ואמהות וכל יתר נציגי הסמכות בחברה.

– אנו זועקים את זעקתם של ילדים אשר גדלים כ"ילדי מפתח" אבודים ואינם זוכים לחום הורי מחנך וחיוני משום ששני הוריהם עסוקים במסלולי "מימוש עצמי" קרייריסטיים.

האם אנחנו שובניסטים?